על יונים, מלאכים וחופש הבחירה. 

סיפור שסיפר לי תומר
על יונים, מלאכים וחופש הבחירה.

...שאלת אותי אם אני מאמין שיש מלאכים, אני לא יודע איך פתאום תוך כדי שיחה את שואלת אותי שאלה מוזרה כזו שצצה כאילו משום מקום, אבל האמת היא שמשהו שהתרחש בחיי לפני כעשר שנים גרם לי לשאול את עצמי אם אכן יש מלאכים או עוזרים או מדריכים. אני לא יכול לומר בבטחון שפגשתי מלאך, אבל קרה משהו אז ששינה את חיי. אינני יודע אם פגשתי מלאך אבל מאז אני מאמין שכל אחד פוגש מישהו שמדריך אותו. אולי המישהו הזה הוא מלאך ואולי לא, הרי אינני יכול להסביר או להוכיח, אבל אספר לך את הסיפור שלי.
לפני כחמש עשרה שנה שכרתי חנות ופתחתי עסק קטן של מינימרקט, ברחוב קטן בעיר בה התגורתי. חשבתי אז שזה רעיון מצויין. הייתי כבר בעל משפחה, אשה טובה ושתי בנות קטנות, חשבתי שעסק כמו מינמרקט הוא הכנסה טובה לכל החיים.
כבר בשנה הראשונה התחלתי לחשוש שזה לא בשבילי. המינמרקט הפך להיות ביתי הראשון לפני המשפחה. הספקים, ההזמנות, ההחזרות, הקונים, העיסוק בכספים, מוצרי החלב והלחם יום יום, כל אלה ממש לא התאימו לי.
העסק היה קטן, מעט הכנסות (לא כמו שדמיינתי לי ) השכירות היתה גבוהה, אשתי שמלכתחילה התנגדה לרעיון המינמרקט סרבה להציב את כף רגלה בחנות ולעזור לי בעשיית קצת סדר וארגון.
המקום החל להראות מוזנח, שנאתי לשטוף את רצפת החנות או לעשות סדר במוצרים שעל המדפים, נעשתי אדם חסר סבלנות, ממורמר, רב עם האשה, צועק על בנותי הקטנות, הפכתי לאדם בלתי נסבל, התסכול והמרירות הפכו לשגרת חיי.
הלקוחות שהיו קונים במינמרקט היו אלה שגרו באותו רחוב וקנו אצלי רק בגלל שזה היה הכי קרוב. בעצם באותן שנים היתה זו אשתי שפרנסה את המשפחה.
בשנה הרביעית נכנסה יום אחד אל החנות אישה, לא ראיתי אותה לפני כן, פעם ראשונה כאן. קנתה לחם וקופסת שימורים של זיתים. את גרה בסביבה - שאלתי, לא, השיבה, בקרתי חברה ונכנסתי לכאן בדרך הביתה.
ראיתי את מבטה בוחן את העזובה סביב והתחלתי עם הטרוניות הקבועות שלי, כמה קשה לי ואין הרבה לקוחות ויש תחרות עם עסקים גדולים יותר ואני ממשיך וממשיך והאישה מקשיבה בנימוס ופתאום כמו סערה בחנות, נקישות וטפיחות כנפיים ורעש ואני מגלה שבחנות מתעופפת יונה שנכנסה בטעות דרך הדלת הפתוחה. היא מבוהלת מחפשת את הדרך החוצה ובבהלתה פשוט לא רואה את הדלת הפתוחה דרכה נכנסה. מנסה לפרוץ דרך חלון הראווה שהוא מאובק ומכוסה סורגים. הנוצות מעופפות והיא נחבטת שוב ושוב בחלון הסגור.
תראה, אומרת לי האישה, הנה היונה הזו פשוט אינה רואה את הדלת הפתוחה, היא כל כך שקועה במאבק עם הפתח הסגור, אולי נעזור לה קצת - האשה מחייכת וממקדת מבטה ביונה שנראת תשושה לגמרי מהמאבק אל החופש. כהרף עין, בפתאומיות גמורה, מתעשתת היונה, כמו מתעוררת מתרדמה, פורשת כנפיים ועפה היישר את הדלת הפתוחה. זהו, היא בחוץ.
אתה רואה, אומרת האישה, הרבה פעמים בחיינו אנחנו חובטים וחובטים בחלון הסגור, מכאיבים לעצמנו ולסובבים אותנו ומאמינים שאין דרך אחרת אבל תמיד יש דרך, תמיד יש דלת פתוחה שמחכה לנו, דלת לצאת דרכה, ואז אולי לפתוח דלת אחרת ולהיכנס ו...
אנחנו רק צריכים לבחור ולהחליט. האישה שילמה עבור הלחם וקופסת שימורי הזיתים, ברכה אותי לשלום והלכה לדרכה.

היתה שעת צהרים, שקט מאוד מסביב. קיץ, כולם בבתיהם בשעות חמות אלה.
אני יושב בחנות ליד הדלפק ופתאום כמו הבנה חדשה מאירה בתוכי כמו פנס שמאיר בחשכה.
אני יכול לשנות את חיי, אני יכול לעזוב את החנות הזו, להעביר למישהו אחר, אני יכול לעזוב את החנות הזו ולעסוק במשהו אחר, משהו שאהנה לעסוק בו, אני חופשי לבחור.
כבר באותו שבוע פרסמתי מודעה על מסירת המינמרקט ולמרבה הפלא, האדם המתאים נמצא.
בתוך חודש הייתי בחוץ, חופשי, נירגש מהשינוי, מבולבל אבל עם הרגשה שאני מתחיל חיים חדשים. מצאתי עבודה כשכיר, עבדתי ולמדתי, נזכרתי שהיה לי חלום ללמוד מחשבים והנה אני כאן אתך היום, יושב ומדבר על מלאכים ובונה אתרי אינטרנט וטוב לי בעשייה הזו ולמשפחתי טוב איתי וזה סוף הסיפור שלי.
אולי יש מלאכים שבאים לעזור לנו ואולי לא, אני לא יודע אם האישה ההיא היתה מלאך או מדריך, אני כן יודע כיום שתמיד תמיד אנחנו יכולים לבחור ולשנות ותודה לאישה הזכירה לי זאת.